ילד של שבת

ילד של שבת

מאז גיל 4 אני מגמגם.
כשהייתי ילד גמגמתי ממש.

עד כדי כך שפעמים רבות העדפתי לשתוק.

יחד עם זה הייתי ילד מאוד נמרץ: המון חברים, ספורטאי מצטיין

ותלמיד לא רע.בקיצור – ילד די שמח.

הבעיה היא שבכל פעם שהיה איזשהו ריב בחבורה ורצו לפגוע בי,

זה חזר תמיד לגמגום. לחברים היה תמיד נח לפגוע בי דרכו.

בכל אופן, יום אחד, בגיל 6 בערך, חזרתי הביתה בוכה ממש.

לא רציתי לדבר עם אף אחד, רק לבכות.

בערב, אבא שלי חזר מהעבודה ואמא שלי סיפרה לו על מצבי.

הוא נכנס אלי לחדר ושאל מה קרה. לא עניתי. הוא המשיך. לא עניתי.

בסוף אמרתי לו שאני שונא את אלוהים! נמאס לי מהגמגום הזה ומכאב העלבון.

אני חושב שהוא לקח את זה קצת קשה.

בבוקר, אבא שלי העיר אותי עם סיפור:

״למעלה בשמיים יש מפעל ענק של תינוקות.

כל המלאכים עובדים בקצב מסחרר סביב השעון ומייצרים תינוקות לכל העולם,

הלחץ בעבודה מטורף.

יש להם הזמנות מסין, מיפן, אמריקה, אירופה ואפילו אוסטרליה וכן, כן… גם מישראל.

בכל אופן, העבודה רבה, הזמן קצר והכול חייב להיות מדויק.
למלאכים יש מתכונים מיוחדים ליצירה של כל סוג ילד.

יש חומר שכל, חומר יופי, חומר גובה, חומרים לתכונות טובות וגם לתכונות רעות.

המלאכים עובדים קשה כל יום, מבוקר ועד ערב, כמעט בלי הפסקות.

הם ישנים במשמרות, אוכלים בעמידה. כל השבוע.

ואז… ביום שישי… קצת לפני הצהריים…

נשמע בשמיים קול צלצול עדין.

המלאכים מכבים את מכונות ייצור הילדים,

מכבים את האור במפעל התינוקות

והולכים להתארגן לקראת השבת.

הם חייבים לנוח, מותשים משבוע קשה של עבודה.

אבל מי לא עייף? נכון – אלוהים,

אבל גם אלוהים לא עובד בשבת….

אז אלוהים מתגנב, בלי שאף אחד שם לב למפעל התינוקות.

הוא אוסף שאריות חומרי ילד מכל השולחנות, הולך לו לשולחן צדדי, ומכין לו ילד לבד.

וכשאלוהים עושה משהו, הוא עושה אותו הכי טוב שאפשר, בלי מתכון, בלי תכנון, מכל הלב.

אז הוא שם יותר חומר שכל ויותר חומר אופי ואפילו יותר חומר יופי, הוא שם רק תכונות טובות!

ואז אלוהים מבין שהוא עשה ילד מושלם מדי

והוא הרי לא יכול לשלוח לעולם ילד מושלם,

כי כולם ידעו מיד שאת הילד הזה עשה אלוהים.

אז הוא עושה בילד פגם קטנטן, פגם לא חשוב, זניח…

ילד אחד הוא עושה קצת פוזל, אחר קצת שמנמן ואחר רגיש מדי.

וכן… ילד אחר הוא עושה קצת מגמגם.

לילדים האלה קוראים ילדים של שבת ואתה ילד שכזה.

אז תזכור להיות גאה ומאושר ילד אהוב שלי, כי אתה ילד של שבת.

יצירת מופת של אלוהים!״

ילדים:
בפעם הבאה שתראו ילד שהוא קצת צולע, קצת פוזל , קצת רגיש מדי,
קצת שמנמן או קצת מגמגם, אל תצחקו עליו בבקשה, אולי גם הוא ילד של שבת.

הורים:

למדו את ילדיכם לקבל את השונה.

כשהילדים צופים במשחק כדורגל, דברו איתם על הקבוצה היריבה:

“למרות שאני לא אוהב את מכבי/הפועל, חייב לומר שהשחקן ההוא ממש מעולה”.

“למרות שאני לא אוהב את ביבי/לפיד, לאנשים האלו יש המון כריזמה ויכול דיבור מעולה”.

העצימו את ילדיכם בכל דרך שאתם יכולים.

לא דרך ביקורת אלא דרך משוב, דרך מחמאות ודרך אהדה.

בואו נלמד את ילדינו לראות את הטוב בכל פגם ולהעריך את מה שיש לנו ולהעריך גם את מה שיש לאחרים.

אולי הילד לא יודע חשבון אך הוא יודע מה זה להיות חבר.

אולי הילדה לא יודעת לשבת 10 דקות ולהתרכז אבל היא מעולה בספורט.

חפשו את התכונות הטובות שבהם הילדים דווקא כן מצליחים. זה יעצים אותם,

הם יאמינו יותר בעצמם ובכך (אולי לא מיד אך עם הזמן) גם הצדדים הפחות חזקים – יתחזקו.

ילד של שבת
סגירת תפריט
×

עגלת קניות

דילוג לתוכן